<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשמ"א</h1>
<h2>דף י.</h2>
על אותן המערפין של בני ישראל שאין ישראל חבירו לשחדו ולפייסו כדי להפקיעו מישראל חברו דהא כתיב על שאול ועל בית הדמים אשר המית את הגבעונים. וכי היכן מצינו בשאול שהמית את הגבעונים אלא מתוך שהמית נוב (עיב) עיר הכהנים שהיו מספקין מים ומזון לגבעונים כשהיו עובדין אותן כדכתיב ויתן אותם יהושע לחוטבי עצים ולשואבי מים מעלה עליו הכתוב כאלו הרגם. הרי הגורם לחברו הפסד ריוח ומחיה מעלה עליו הכתוב כאלו הרגו ויורד לחיי חברו הוא. ואמרי' עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע. ואמרי' נמי בלא יחפור אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה אחריתי ואוקי ריחיא גביה דינא הוא (דמעבר) [דמעכב] עילויה דאמ' פסקת לחיותאי. א"ל רבינא לרבא לימ' רב הונא דאמ' (כרבא) [כרבי יהודה]. פי' ולא כרבנן. דתנן ר' יהוד' אומר חנוני לא יחלק קליות ואגוזים (לתינוקת) [לתינוקות] מפני (שמרגלין) [שמרגילן] אצלו וחכמי' מתירין (ואפי') [אפי'] תימא רבנן ועד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דאמר ליה אנא פלוגי) פליגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי אבל הכא אפי' רבנן מודו דאמר לי' קא פסקת לחיותאי. לאלו הראיות נראה דאסור. אבל רבי' תם אומר נכסי הגוי הרי הן הפקר וכל מי שיכול לאחזוקי בנכסיו מחזיק והן שלו. וכ"ש שאינו גוזלו ואינו חומסו. ואמרי' בב"מ (גוי שהניח פאה) ובא עני ופירס טליתו עליה ובא אחר והחזיק בה זכה דהרי היא הפקר. וכן גבי מציאה. לפיכך נראה לי דמותר.
